מוזות | רחלי גריסר ויעל אלטמן, פוליטיקאיות צעירות

הפעם בפינת ה'מוזות', קבלו את יעל אלטמן ורחלי גרסר, מנהלות פרויקט 'פוליטיקאיות צעירות' בקמפוס הר הצופים. יעל ורחלי סיפרו לנו על ניהול הפרויקט והנחיית הקבוצה, יצירת שיח על פוליטיקה ומגדר, חלומות לעתיד ועוד. תרצו להעמיק? כנסו לכתבה שלפניכם.

מוזות

ראיון עם רחלי גריסר ויעל אלטמן,

מנהלות פוליטיקאיות צעירות בהר הצופים.

 

ספרו על עצמכן, ועל הפרויקט שאתן מנהלות

אני יעל, בת 24, לומדת משפטים, ירושלמית במקור. מאוד מתחברת לתחומי הפעילות החברתית-ציבורית, המקום של הרשויות הציבוריות בחיים שלנו, מועצות תלמידים ועוד. הייתי פעילה במועצת הנוער העירונית, ואני בתנועת "התעוררות בירושלים" כבר 6 שנים, תוך כדי 2 מערכות בחירות מקומיות. במערכת הבחירות האחרונה הייתי מועמדת בעצמי מטעם התעוררות. היום אני עוזרת אישית של אחת מחברות מועצת העיר, ימית יואלי-אלה. במקביל, אני מנהלת את פוליטיקאיות צעירות בהר הצופים. 

אני רחלי, בת 25, לומדת מדע המדינה ולימודי אסיה, מבאר שבע במקור. אני מתעניינת בעולם הפוליטי, נכנסתי לזה מלכתחילה כהתעניינות אינטלקטואלית, ובהדרגה התחום שאב אותי פנימה. הייתי מעורבת חברתית ולאורך הלימודים הבנתי שבוער בי גם ליצור שינויים רחבים ולהשפיע. תוך כדי התחברתי יותר לתחום המגדר, התחלתי להבין יותר ולאתגר את התחום. הכרתי תוך כדי הלימודים את פוליטיקאיות צעירות, ובמהלך התקופה שהשתתפתי בתוכנית הבנתי שהיא השפיעה מאוד על חיי. רציתי לקחת את זה קדימה, ולהכניס את החלק שלי, כדי להשפיע על עוד נשים להיות יותר פעילות. רציתי להיות חלק מאיזושהי תנועה גדולה יותר ולגרום לעוד נשים להאמין שהן יכולות. 

מה גרם לכן לבחור לנהל את פוליטיקאיות צעירות?

יעל- הכוח שאני קיבלתי מהתוכנית בשנה שעברה השפיע עלי מאוד, מה שהתבטא בין השאר בהגשת מועמדותי לרשימת "התעוררות בירושלים" בבחירות העירוניות. במקביל ללימודי המשפטים,  תואר לא קל במיוחד, ובימים אלו שהפוליטיקה והמשפט הם לא בדיוק מה שעובד יחד, הבנתי שאני רוצה להגשים חלום. החלום שלי היה לעשות צעד ציבורי כזה או אחר, כי חלמתי את זה. אני אוהבת את התחום ויודעת שיש לי מה לתת לציבור במקומות שבהם הוא איבד את האמון. זו הייתה הזדמנות, גם אם לא הייתי במקום ריאלי ברשימה. בבחירות הבאות יהיה לי קל יותר, כי עברתי דרך, התגברתי על מכשולים מהעבר, אני יודעת מה זה להיות בקמפיין כשאני אחת מהמועמדות, להיות בפרונט, לתת תשובות בצורה מנומקת לציבור, לעמוד מול קהל, ועוד. אלו כישורים שרציתי להשתפר בהם בפן האישי, גם כשאני יודעת שאני לא אהיה כבר מחר חברת מועצה. יש הרבה כלים שהייתי רוצה להעביר לבנות שדומות לי, כי אני לא היחידה שהפוליטיקה מעניינת אותה, יש עוד הרבה נשים כאלו. מדובר בידע הכרחי להשפעה על החיים שלנו לא בהכרח באמצעות הפוליטיקה, אלא גם בפן המקצועי יותר, שמשפיע על קבלת ההחלטות. 

רחלי- כשהשתתפתי בתכנית בשנה שעברה הרגשתי שאני לומדת הרבה, ושהייתי רוצה להמשיך להיות חלק מהמיזם. יותר מזה, רציתי להיות חלק מעיצוב המיזם ולהשפיע על איך הוא מתנהל ועל התוכן שמועבר. רציתי לשתף בחוויה הטובה שהייתה לי ולתת את החוויה הזו לעוד נשים צעירות. 

 

מהם האתגרים המרכזיים בתפקיד?

יעל- אנחנו בשבוע מאוד קשה, כי אנחנו מאוד מתוכננות והתמודדנו כבר עם קמפיין בחירות אפריל, אבל עכשיו הבחירות האלו שוב מסחררות לנו את כל התוכנית, כי לא ברור מה קורה בכנסת. האתגר הוא לעמוד במה שהעולם בסופו של דבר נותן לנו עבור התוכנית. מדובר בשילוב של הכל יחד- אם ברמת התוכן הייתי צריכה לתת דגש על משהו שקורה, אז פה גם מתווסף הדגש הלוגיסטי והארגוני, כי קשה לתאם מרצות. בנוסף, תכננו לראות אם תהיה התפתחות של מאבק הנשים שהיה בדצמבר, או של מאבק יוצאי אתיופיה, כי מאוד רצינו להגיב למה שהולך לקרות. הצורך הזה לחכות ולהגיב לפעמים מאוד לא קל לתפעול כי הוא דורש התמודדות עם חוסר ודאות, והתגמשות שקשה לתוכנית מתוכננת כמו שלנו, בה אנו שואפות שההרצאות יהיו מתואמות מראש. 

רחלי- אחד האתגרים שהיו לי במהלך השנה, הוא השוטף, החשיבה על המפגש הבא, להיות כל הזמן בפוקוס, להבין שעל אף שמדובר בהתנדבות, העשייה מאוד אינטנסיבית ודורשת. זה היה אתגר בשבילי, כשאני חושבת על זה כעת, במבט רטרואקטיבי לשנה שהייתה. הכוונה לאיזשהו לחץ תמידי. 

 

מה נותן לכן את הכוח להמשיך לעבוד על המיזם, על אף האתגרים? 

רחלי- התחום הזה מדהים, כל מפגש הוא מאוד עוצמתי מבחינת התוכן שאנחנו שומעות וחוות, ומבחינת התובנות החשובות של המשתתפות. הדלק שלי הם המפגשים עצמם, אני מאוד נהנית מהם, מהקשר עם הבנות ומהתחושה שאני עושה משהו משמעותי עבורן, אני מרגישה מוערכת במובן הזה. זה נותן לי תחושת סיפוק.

יעל- מסכימה איתה. 

 

ספרו על רגע משמעותי שהיה לכן בעבודה על הפרויקט?

יעל- אמי פלמור, מנכ"לית משרד המשפטים, הייתה אצלנו בתוכנית. בשבילי היא דמות שחשוב מאוד להציג אותה לבנות, והיא הייתה הראשונה מבחינתי שמאוד רציתי לדחוף לכך שתגיע במסגרת הסילבוס הנוכחי. כשהיא הגיעה נפעמתי, בכל זאת, מנכ"לית אחד המשרדים החשובים במערכת הציבורית שלנו, מפנה שעה מהלו"ז שלה ובאה לדבר איתנו, 17 בנות. זה לא אולם מלא, זה לא כנס, אלו אנחנו: סטודנטיות שאמרו לה- אנחנו רוצות להיות כמוך, בואי תלמדי אותנו. זה היה מפגש מדהים, כל כך פתוח, היא שיתפה בדברים מאוד אישיים שלה. הערכתי את הפתיחות שלה, ואת העובדה שאישה במעמד הזה לא שוכחת את ה'למטה'. זה היה מפגש מהמם, גם לי אישית כתלמידת משפטים, וגם כמנחה. 

רחלי- רגעים עם הבנות בעיקר, כשמשתתפות התחילו לדבר איתי על התוכן של התוכנית ועל איך זה מתחבר לחיים האישיים שלהן. כשנתבקשתי מהדר שמלווה אותנו מטעם אגודת הסטודנטים לתת לה ציטוט של המשתתפות על הפרויקט, זה היה מדהים. זה גרם להן לשבת ולחשוב על זה, הייתה משתתפת שכתבה ממש עמוד שלם ותיארה את החוויה שלה, הטקסט הזה ריגש אותי מאוד ואני לא אשכח את זה. השיח הזה היה ממש משמעותי.

 

מתי הרגשתן שהצלחתן?

יעל- התהליך שאחת המשתתפות עברה, משתתפת שהיה לי ברור שהיא תעשה תהליך משמעותי כי היא הגיעה ממקום של חוסר ידע על העולם הזה. לאורך המפגשים ראיתי שנפתחות לה העיניים כל מפגש מחדש. יש גם את הרגעים האלו שאני מרגישה כמו 'אמא גאה', למשל כשמשתתפת בתוכנית שלנו הולכת להיות נציגה באו"ם. כיף לראות שהן מצליחות. אני מאמינה שלקראת הסוף אראה את זה אפילו יותר.

רחלי- במהלך התוכנית העברתי 2 הרצאות למשתתפות, כל פעם היה לי קשה לבנות את התוכן ולארגן את הכל. במפגש האחרון הייתי בלחץ על הזמנים, ורציתי שיהיה הרבה תוכן. הצלחתי ליצור הרצאה, והיא הייתה מוצלחת. אני עוד מחכה בהמשך התוכנית לקבל מהן פידבק, עבורי זו הייתה חווית הצלחה, שאני הבאתי תוכן ולא רק הנחתי, אלא הכנסתי משהו נוסף מהעולם שלי.  

 

יש משהו שהייתן עושה אחרת, בהסתכלות לאחור?

רחלי- הייתי רוצה לבנות בצורה יותר טובה את המטרות של התוכנית השנה. הייתי גם רוצה להביא יותר חברות כנסת אבל הנסיבות השפיעו על הסיטואציה ולא בשליטתי. בנוסף, הייתי דואגת שיעל ואני נלך לליווי של האגודה יחד, כי הוא תרם לי המון והייתי רוצה שנעבור את זה יחד.

יעל- אני חושבת שהייתי מאריכה את התוכנית, כי נדרש יותר זמן. פעם בשבוע 12 מפגשים, כפול 3 שעות למפגש, זה לא הרבה בשביל התהליך, ובטח לא כשאנחנו מדברות פה על משהו מאוד תהליכי, זה לא שמחר מישהי מאיתנו נבחרת לראשות הממשלה. לכן, אם הייתה לי יכולת לתת להן יותר זמן, גם אם זה היה קורס אוניברסיטאי, או פורמט שאני מלווה אותו אישית, גם אחרי התוכנית הפורמלית, הייתי יכולה לתת להן תמיכה גבית לאורך זמן.  התוכנית הנוכחית מתקיימת בפורמט אחר שנותן להן את היכולת להיכנס לקהילת בוגרות, שלפעמים מאוד עוזרת, אבל עדיין לא מובנית מספיק. גם אני כבוגרת עדיין לא סיימתי את התהליך שלי עם עצמי, והשלב הבא של התוכנית הוא לפתח את הפן הזה. 

 

מה צריך בשביל לנהל פרויקט חברתי?

יעל- קודם כל, ללכת על זה. הניסיון ייתן עוד הרבה. וגם, לדעת להיות לא יותר מידי ביקורתית עם עצמך. יהיו מכשולים ודברים בדרך, והשאלה היא איך תמשיכי אחריהם. מבחינת זמן- אם באמת אין לך את הזמן, אל תיקחי את זה, חכי לשלב הבא, כי פרויקט כזה דורש זמן. אני חושבת שהדבר המרכזי שצריך הוא להעז. אם יש לך את הרצון, זה כבר 50% מהדרך. 

רחלי- אני ממליצה קודם לעצור רגע ולשאול את עצמך אם יש לך זמן. זה מעבר לשעות הפרונטאליות של הפרויקט, לשים לב כמה משימות יש לך, אם יש לך זמן להתעסק בפגישות בין לבין ולחשוב על הפרויקט. היו זמנים שהייתי צריכה לאזן, כי היו לי יותר מידי דברים שהייתי עושה. הייתי יכולה לוותר על דברים מסוימים, אבל על זה לא- כי זה דחוף לשלישי, יש לו"ז והמשתתפות מחכות לתוכן מסוים. זה היה לי משמעותי גם מבחינת הזוגיות שלי, וזה לא היה קל, השילוב. פשוט כי זה משהו שאני לא יכולה להגיד 'אה.. אני לא אבוא היום', יש פה הרבה אחריות. מעבר ללו"ז, צריך להבין מה הדחף שלך לפרויקט. אם הדחף נמצא שם- אפשר להתמודד, ואם לא, ההתמודדות הרבה יותר קשה. זה עובד טוב כשאת באמת רוצה את זה, ואת צריכה להבין מה את רוצה לקבל מתוך ההתנסות הזו. גם כשאנחנו מתנדבות ובאות לתת, עולה השאלה מה אני מקבלת- להבין עם איזו תחושה אני רוצה לצאת, איזה כישורים חשוב לי לרכוש, ולראות אם זה מתאים. 

 

איפה אתן חושבות על הרעיונות הכי טובים שלכן? 

יעל- זה ממש משתנה לי. זה תלוי סיטואציה. יש סיטואציות שמוציאות ממני רעיונות, ויש כאלו שמדכאות רעיונות. נגיד שיחה עם חבר שיגיד פתאום משהו שיפתח לי את המוזה, מאוד משתנה.

רחלי- כשאני נוסעת באוטובוסים, מסתכלת על הדרך ומקשיבה למוזיקה, אני משתמשת בכל הדמיון שלי ובמה שאני רואה סביבי, זה מחבר לי נקודות ועוזר להגיע לרעיונות. 

 

יש לך זמן לזוגיות, חברים, לימודים ועוד?

רחלי- יש לי מלא חיים אבל אין לי כמעט לימודים השנה. נכנסתי לפינה כזו שיש לי יחסית זמן. יש לי עבודה מחייבת אבל גמישה מבחינת שעות, והלימודים שלי פחות מחייבים אז זה נוח, לפעמים אני לא מבינה איך הבנות של שנה שעברה עשו את זה. זה אינדיבידואלי. אם את מתנדבת וזה גורם לזה שאין לך חיים- אל תתנדבי. התנדבות צריכה להיות בנוסף לחיים, זה לא יכול לבטל לך את החיים. 

יעל- זה עניין של תקופות. יש תקופות שלא היה לי זמן לכלום והייתי גמורה לגמרי עם חוסר שעות שינה וכל התופעות, ויש תקופות בהן יכולתי יותר להשקיע בעצמי ולעשות דברים שאני אוהבת. באיזשהו שלב שמתי לעצמי סטופ כדי להבין איפה אני עומדת ומצליחה יותר ואיפה פחות. 

 

מה הדבר הכי משמעותי שלמדתן בדרך?

יעל- שאני באמת מסוגלת להגשים את החלומות שלי ולהתקדם בצורה בטוחה בתוך התוכנית הגדולה הזו שנקראת 'החלום שלי'. למדתי שאני יודעת להנחות קבוצה ולא רק לנהל קבוצה. יש פה שוני בפן האישי שיש לי עם הבנות, שלא יצא לי להתנסות בו יותר מידי עד כה. זה כלי שמאוד חשוב לי כמנהלת, משום שהוא פותח אפיקי תקשורת יותר נעימים מול העובדים, וכו'. 

רחלי- למדתי על עצמי שביכולתי לגרום לפרויקט כזה גדול ומדהים לקרות. אנחנו אשכרה נפגשות עם נשים מוכשרות וחזקות, ולומדות מהן יחד, קבוצה של בנות צעירות. כשמסתכלים על כל אחת, מבינים שכל אחת היא כוח ומשאב, ואני לומדת שאני יכולה לעשות מלא, לשנות מציאות של אנשים ולגרום לפרויקט לעמוד על הרגליים. אני מתקשרת למקומות ואומרת שאני מפוליטיקאיות צעירות ומכירים אותנו. המגניב הוא שאנחנו לא קיימות במציאות, כלומר אנחנו לא יצור אנושי, אנחנו קיימות כי יצרנו את המציאות הזו. 

מוזמנות להכנס לפייסבוק של פוליטיקאיות צעירות כדי לשמוע עוד ולעקוב אחרי הפעילות:)

לעוד מוזות לחצו כאן!

 

חורשים בפנאן, בשקט ועם הטבות שוות- בכל רחבי העיר!
לקריאה