מוזות | יעל הולצברג ודניאל פולג, מקימות ProWoman HUJI

קבלו את המוזות הזוגי הראשון שלנו, עם יעל הולצבר ודניאל פולג, מקימות ProWoman HUJI . בראיון שלפניכם הן מדברות על יזמות, חברות טובה, חלומות, ועוד. רוצים לשמוע עוד? כנסו לכתבה שלפניכם.

 

 

 

 

מוזות

ראיון עם יעל הולצברג ודניאל פולג, מקימות סניף ProWoman באוניברסיטה העברית.

 

ספרו על עצמן, ומה הביא אתכן להקים את המיזם באוניברסיטה העברית?

אני יעל, בת 27, ירושלמית במקור, לומדת משפטים והיסטוריה שנה ג'. בשלוש השנים האחרונות אני פעילה בתוכנית שגרירי רוטשילד, המיועדת לסטודנטים המעורבים בעשייה חברתית, ובנוסף עבדתי השנה כעוזרת הוראה בסדנה למשפט בתיאטרון בפקולטה למשפטים.

מה הביא אותי ל ProWoman? דניאל ואני חברות טובות עוד מהצבא, ודניאל שמעה על התכנית והציעה לי שנקים ביחד סניף חדש בעברית. בהתחלה התלבטתי כי הרגשתי שאלו נושאים שפחות אינטואיטיביים לי, פחות הייתי מזוהה לפני עם פמיניזם ומגדר ופחות הרגשתי שזה מניע אותי. אבל באותו השבוע כשדיברנו על זה, הרגשתי שקרה מספר פעמים שאני יושבת בכיתה בשיעורים, ויודעת שיש לי דברים להגיד אבל אני יושבת בשקט למרות שאני רוצה לדבר. הבנתי שהתחושות שלי מונעות ממשהו עמוק יותר. התחברתי לקונספט של ProWoman, שפועל ממקום של השראה וחיזוק המסוגלות, ומאוד שמחתי על ההזדמנות לעבוד שוב עם דניאל כי הייתה לנו חווית עבודה טובה יחד, ואנחנו משלימות אחת את השנייה בהרבה דברים. בנוסף, אחרי שנתיים באוניברסיטה בהן יצא לי להתנסות בעשייה חברתית מסוגים שונים, הבנתי שאני רוצה לעשות השנה משהו שהוא שלי.

אני דניאל, בת 26, לומדת הנדסת מחשבים שנה ד' ואחרונה (בשעה טובה :) ). אני עובדת במשרת סטודנט במיקרוסופט, וגרה בת"א. אני חושבת שמה שהביא אותי להקים את ProWoman זו ההבנה שיש הרבה דברים שעושים בחיים - עושים תואר, מתחילים לעבוד, משנים עבודה וכו'. ויש גם הרבה דברים נוספים בחיים, שמאוד קל לפספס, אבל בסוף זה מה שמפריד בין להצליח, ללהצליח בגדול. הסוגייה של קידום נשים קיימת בכל מקום, וככל שנהיה מודעות לכך יותר מוקדם, יהיה לנו יותר טוב. בנוסף, לקראת סוף הלימודים רציתי לעשות משהו עם ערך מוסף ושיהיה בו את הטאצ' האישי שלי. היה לי חשוב שהתכנית תהיה מעוצבת בהתאם לאופי הייחודי של המקום ובהתאם לאיך שיעל ואני רואות אותה, בדגש על פתיחות, כנות ורמה מקצועית ואינטלקטואלית גבוהה.

ומאיפה הגיע הרעיון להקים את הפרויקט?

ביום העצמאות בשנה שעברה ישבתי עם חברות, והן סיפרו לי על עוד שיחה מהמפגשים השבועיים בהן הן משתתפות, שנוגעות במלא תחומים שונים: משפטים, היי-טק, ביטחון ועוד. קראתי קצת על התכנית ProWoman, והבנתי שזו תכנית לקידום נשים במשק הישראלי שמתקיימת בכל מיני מוסדות. חשבתי שיש אותה גם בהר הצופים ושפשוט לא שמעתי עליה, אבל אחרי חיפוש נוסף גיליתי שהיא לא קיימת בירושלים. פניתי למייסדת של התכנית, שני הראל, והבנתי שקבוצות נפתחות בצורה אורגנית ע"י סטודנטיות במקום. זה אומר שאם אמצא שותפות, אוכל להקים את ProWoman גם אצלינו באוניברסיטה. מה שתכל'ס גרם לנו ללכת על זה זו הכתבה שהתפרסמה לרגל יום העצמאות ה70 למדינה, וגלובס פרסמו את כתבת '70 הנשים המשפיעות'. הבנתי שאם אני רוצה להיות שם בחגיגות ה80 אני צריכה להתחיל לעשות דברים משמעותיים כמה שיותר מוקדם.

מהם האתגרים המרכזיים בתפקיד?

דניאל: אני חושבת שאפשר לחלק את זה לאתגרים טכניים ואתגרים אישים. ברמה הטכנית בעיקר הכוונה לדברים פתירים כמו כמות העבודה המשימות וההשקעה הדרושה, אלה דברים שבסוף לומדים איך לעשות ובצורה הטובה ביותר. לפעמים היינו מבינות שגם אם זה לא מושלם, אבל זה ה'הכי טוב שלנו כרגע'. זה מוביל אותי לאתגר האישי, ההבנה שעלי לתת לעצמי הקרדיט על העשייה, משום שהיא בעצם הגרסה הכי טובה שלי, בהתחשב בנסיבות הנוכחיות. בנוסף, ישנה תחושה שאני מעמידה את עצמי במבחן הרבה פעמים ומעזה לעשות דברים אחרים שלא הייתי מעזה לעשות בהזדמנות אחרת. למשל, אף פעם לא יצא לי להנחות קבוצה ולדבר על נושאים אישיים שמעסיקים אותי בנוגע לעתיד.

יעל: אני מזדהה עם כל מה שדניאל אמרה. אחד הדברים שהרגשתי הוא הרצון והצורך לעמוד בציפיות של המשתתפות. מצד אחד את מנסה לשווק את התוכנית ולבנות אותה הכי טוב שאפשר, ומצד שני יש את המציאות, ויש בלת"מים ודברים שקשה לצפות. אתגר נוסף שהתמודדתי איתו היה שלראשונה עשיתי משהו מאפס. אמנם יש תשתית בסניפים אחרים של התוכנית, אבל לעשות משהו שלא היה קיים לפני זה, ולהבין שדברים לא יהיו הכי טוב שהם יכולים להיות, כי מדובר בשנה ראשונה, היה לי קשה. לקח לי זמן להשלים עם ההבנה שברור שזה יהיה יותר טוב שנה הבאה, אבל זה גם טוב השנה. וגם, אני מזדהה עם מה שדניאל אמרה על אתגרים אישיים, אצלי זה היה יותר קשור ליצירת קשר עם מרצות, לרתימת אנשים לעשיה שלנו בהתנדבות, שזה משהו שאני פחות חזקה בו, וזה היה אתגר מעניין להתנסות בו.

 

מה נותן לכן את הכוח להמשיך לעבוד על המיזם, על אף האתגרים?

 

דניאל: אני חושבת שזו תחושת ה'ביחד' שלנו, אני לא אאכזב את עצמי ואת המשתתפות, ואני ממש לא אאכזב את יעל. לאורך כל הדרך ידעתי שהפרוייקט הזה הוא שלנו, ואנחנו רוצות שהוא יצא הכי טוב שאפשר. זה מה שמחזיק וגורם לנו להמשיך להיות טובות.

יעל: מסכימה לגמרי, נראה לי שאחד הדברים החשובים שלמדתי על ניהול פרויקט, הוא שחשוב לעשות את זה יחד, כי להרים משהו לבד זה מאוד קשה. חשוב לנהל בעיקר עם אנשים שאוהבים לעבוד איתם ושאוהבים אותם באופן כללי. דניאל ואני כאן אחת בשביל השנייה. וגם, זה קצת כמו שכשרוצים לעשות ספורט אומרים שכדאי יחד, אז גם כאן - יש לי מחויבות לדניאל. עוד דבר משמעותי הוא הפידבקים מהבנות, התחושות החיוביות שאנחנו מרגישות במפגשים, וגם שהיו לנו רשתות תמיכה וליווי גם מאגודת הסטודנטים וגם מהעמותה הארצית של ProWoman.

מאיפה האומץ להחליט לעשות משהו יחד, כחברות, שיכול לגרום לכן לריב ולוותר על החברות?

יעל: אף פעם לא ראיתי את זה כסיכון, להפך. זה גרם לנו לגלות עוד צדדים אחת בשנייה ועוד תחומי עניין, זה היה כל הקסם. וגם ידענו למה אנחנו נכנסות כי אנחנו מכירות אחת את השנייה מלפני. אנחנו מאוד דומות בהרבה דברים ומאוד שונות בדברים אחרים, ויודעות להשלים ולאזן אחת את השנייה.

 

מתי הרגשתן שהצלחתן?

דניאל: אני זוכרת פעמיים בולטות. אחת כשהיינו בסיור חוץ ועשינו פעילות קבוצתית, ועלו שם נקודות מאוד חזקות ואישיות מהמשתתפות, ואז הבנתי שאנחנו עושות משהו נכון. הפעם הנוספת הייתה ממש בתחילת התוכנית, עוד בשלב המיונים. נדהמתי מזה ש-85 משתתפות מילאו שאלון והגישו קורות חיים, הבנתי שהפרויקט נוגע להרבה מאוד סטודנטיות, שהוא עונה על צורך אמיתי.

יש משהו שהייתן עושות אחרת, בהסתכלות לאחור?

יעל: אני חושבת שהיינו צריכות להאריך את המפגשים, ואז היינו מרגישות שאנחנו מספיקות את כל מה שרצינו במפגש, מבלי להיות בלחץ זמנים. התשובה הכי אמיתית היא שאני לא יודעת אם היינו עושות משהו אחרת, תמיד אפשר לשפר ולהשתפר, ואני חושבת שבשביל פעם ראשונה של הקמת התשתית הארגונית והתוכן עצמו, הייתה שנה מאוד מוצלחת.

דניאל: הייתי רוצה להבין בשלב מוקדם יותר שתמיד אפשר להשתפר, אבל גם צריך לנשום עמוק ולקחת קרדיט על מה שיש היום ועובד טוב. היו לנו הרבה תהיות לאורך הדרך האם התכנית מספיק טובה. הייתי רוצה להבין מוקדם יותר שזה אכן המצב, ולהיות פחות שיפוטיות וביקורתיות כלפי עצמנו בעיקר.

 

מה צריך בשביל להיות יזמית של פרויקט חברתי?  

דניאל: שיהיה לך רעיון שאת ממש מאמינה בו. זה לא חייב להיות הכי פורץ דרך בעולם. הכוונה היא שProWoman כתכנית סימסטריאלית זה לא הכי פורץ דרך מבחינת הרעיון, ועדיין, זה מאוד מאוד משמעותי ועונה על צורך ממשי של הרבה נשים. אז, להתחבר ברמה האישית ולאהוב את הפרויקט, ולא רק לחכות שיהיה לי את הרעיון הכי מטורף בעולם, כי לפעמים גם רעיון "סבבה" יכול להיות משמעותי.

יעל: מסכימה, ואני חושבת שכשחושבים על יוזמה שצריך לקדם, צריך לחשוב על התכונות והחוזקות שלנו כאנשים. נגיד, אם רוצים לארגן עכשיו יוזמה שהיא תנועה חברתית פוליטית, אבל אנחנו שונאות לעמוד בהפגנות ולכתוב פוסטים, אז התפקיד שלנו צריך להיות אחר בתוך כל הסיפור הזה. ואני חושבת שיוזמה מוצלחת היא יוזמה שמותאמת לאנשים שמנהיגים אותה. לכל אחת היה את הדברים שהיא רצתה לעשות בפרויקט שהתאימו לחוזקות שלה.

 

 

איפה את חושבת על הרעיונות הכי טובים שלך?

דניאל: כל הרעיונות היו של יעל (צוחקת). אני חושבת שמשום שהיינו שתינו באותה סיטואציה, אז שלחנו רעיונות אחת לשנייה, וזה היה מאוד זמין. אני חושבת שהרעיונות הנבחרים היו כשאתגרנו אחת את השנייה. אנחנו תמיד מתייעצות ותמיד זה נהיה יותר טוב מהרעיון הראשוני.

יעל: ברגע שהפרויקט הפך להיות משמעותי בחיים שלנו חשבנו על זה הרבה ודיברנו על זה כל הזמן.

 

יש לכן מתכון להצלחה?

יעל: לא. אני לא מאמינה במתכון אחד. אני חושבת שיש הרבה דרכים להרים פרויקטים ולעשות דברים, ואני חושבת שצריך לדעת להסתכל על המציאות בצורה חיובית ולהישאר אופטימיים ועם אמונה לאורך הדרך.

דניאל: אני חושבת שבעיקר אין מתכון, אבל שהצלחה היא דבר מאוד סובייקטיבי. אני חושבת שהמיזם שלנו הצליח, אבל יש הרבה מדדים להצלחה. זה לא הצלחה או כישלון, זה נע איפשהו, ואנחנו בהצלחה.

יש כיוון למיזם הבא?

דניאל: כן, אבל לא אספר כדי שזו תהיה הפתעה, וכי אני עוד צריכה קצת להתגבש עם זה. אומר רק שזה יהיה בתחום טכנולוגיה וחינוך.

יעל: האמת שכרגע אני רוצה לנוח, קצת לנשום ולחשוב על ההמשך. ובעיקר התחדדה לי ההבנה השנה שאני פחות חזקה בחשיבה על רעיונות למיזמים חדשים, אלא יותר טובה בלחשוב ביחד ולהוציא לפועל את המיזם ולהפוך אותו למציאות.

 

מה עדיף - להקים מיזם או לחזק מיזם קיים?

 

יעל: זה מאוד משתנה, גם במיזם וגם באופי. חשוב ליצור איזשהו אימפקט, אבל מאוד תלוי באדם ובמה שהוא מעדיף.

דניאל: זה הבדל בין ללכת על בטוח, לבין ללכת על משהו קצת יותר ריסקי. במיזם שלנו הרעיון הוא לא שלנו, אבל כן יצרנו משהו חדש באוניברסיטה העברית, משהו שלא היה קיים לפני.

 

יש לכן זמן לזוגיות, חברים, לימודים ועוד?

דניאל: יש לנו זמן להכל :)

יעל (מופתעת): זו באמת התשובה שלך?

דניאל: כן. תראי כמה דברים אנחנו עושות.

יעל: כן, בתחושה שלי זה לקח לנו הרבה זמן, אבל מפני שאני אוהבת את המיזם זה לא הרגיש כמו משימה או מטלה. זה משהו שרציתי שיהיה על הצד הטוב ביותר, אז השקענו הרבה מבלי להרגיש.

דניאל: זמן זה דבר יחסי, והשתפרנו בזה, למדנו מתי נוח לנו יותר ופחות, מה אנחנו רוצות לעשות במרוכז. זה לא תמיד עבד מושלם, אבל השתפרנו בזה תוך כדי. גם אם בהתחלה זה שואב את כולך, תמיד צריך לדעת מתי לנהל את זה ולעצור. אם אני בוחרת עכשיו לעבוד על המיזם- זו בחירה. אם אני בוחרת עכשיו ללכת לים- זו בחירה. מה שחשוב זה לדעת להתנהל בתוך הסיטואציה של הבחירה.

 

מה הייתן אומרות למישהי שיש לה רעיון והיא מתלבטת אם להוציאו לפועל?

 

דניאל: להתייעץ עם הרבה אנשים, להקשיב לאמת הפנימית. לא חייב לספר הכל, אפשר לדבר באופן כללי, עם אנשים שקשורים או לא קשורים באופן ספציפי לזה, לראות מה אחרים חושבים.

יעל: למצוא שותפים לעשייה ולעוף על זה בכל הכוח. וגם, להבין מה ההיתכנות לכך שהרעיון יקרה, לעשות עבודת שטח מאוד מעמיקה, לא לבוא עם רעיון ולהגיד שאני הולכת לשנות את העולם. לנו הייתה תשתית מאד טובה להתבסס עליה, וזה מה שהפך את ההוצאה לפועל של הסניף לטובה כל כך.

 

לעוד מוזות לחצו כאן!

מקומות אחרונים בגן הילדים של העברית בקמפוס הר הצופים - מהרו להירשם!
לקריאה
חורשים בפנאן, בשקט ועם הטבות שוות- בכל רחבי העיר!
לקריאה